כשהמעבר לרכבים חשמליים ורכבי מימן נמצא תחת בחינה צמודה מתמיד, מטביע הליתיום את חותמו כחומר גלם אסטרטגי בעל חשיבות חיונית.
כשהמעבר לרכבים חשמליים ורכבי מימן נמצא תחת בחינה צמודה מתמיד, מטביע הליתיום את חותמו כחומר גלם אסטרטגי בעל חשיבות חיונית. מכרה הליתיום הראשון צפוי להיפתח בצרפת ב-2027. כמו נחושת ומספר מחצבים אחרים, הייצור והביקוש למתכת לבנה תלויים במידה רבה במגמות מקרו כלכליות ובהזדמנויות צמיחה ברמה הגלובלית. עם זאת, למרות שמחיריהן של מרבית המתכות צנחו מאז תחילת הקיץ, מחיר הליתיום נותר בעינו והוא עדיין גבוה. מגמה זו ראויה לציון במיוחד לאור העובדה כי במגזרים המשמשים כלקוחות, במיוחד בתעשיית הרכב, התחזיות לטווח הקצר מעורבות למדי.
תפקיד מפתח, ביקוש גבוה והיצע שאינו עומד בקצב
ליתיום הוא מרכיב חיוני בדקרבוניזציה של הכלכלה: הסוללות המשמשות ברכבים חשמליים עשויות בעיקר ממתכת לבנה. משאב זה, שקשה למצוא לו תחליף, שב לקדמת הבמה בתחילת שנות ה-2000 עקב אתגרי אחסון האנרגיה. ההיצע כיום נמוך מכדי לעמוד בביקוש ונמצא תחת לחץ בעקבות היעדר השקעות. הכלכלות המערביות הקדישו תשומת לב נמוכה להיצע שלהן בתחום הכרייה במשך שנים רבות. בנוסף, נראה כי העובדה שתחום התחבורה המתאפיינת בפליטות פחמן נמוכות נתמך על ידי הממשלות, מגינה על הליתיום מפני העליות והמורדות של צמיחה גלובלית. כמו כן, הביקוש העולמי צפוי להמשיך לעלות בטווח הבינוני והארוך עם המעבר לפליטות פחמן נמוכות.
שרשרת משאבים וייצור מרוכזת ביותר
ארגנטינה, בוליביה וצ'ילה אחראיות ל-58% מן המשאבים העולמיים – ריכוז גבוה בהרבה משאר המתכות הזולות. לשם השוואה, 75% מעתודות הנחושת שזוהו ברחבי העולם מתפרשות על פני 13 ארצות. בנוסף, ייצור הליתיום העולמי מרוכז מאד אף הוא, ונשלט על ידי השלישיה של אוסטרליה, צ'ילה וסין, שהייתה אחראית למעל 90% מהייצור הגלובלי ב-2021. המשך שרשרת הערך מרוכז אפילו יותר: ב-2021 זיקקה סין 60% מהליתיום העולמי, מה שמהווה 77% מיכולת הייצור העולמי של תאי סוללות ו-60% מהייצור העולמי של מרכיבי סוללות.
האתגר כעת הוא לרכוש ולשמר מיומנויות בעלות ערך מוסף גבוה על מנת להבטיח את ריבונותה התעשייתית של המדינה לצד יתרון השוואתי טכנולוגי חזק לחברות.
האיגוד האירופי של יצרני הסוללות לרכב ולתעשייה צופה כי שוק הסוללות האירופי יגיע לשווי של 35 מיליארד יורו ב-2030, כאשר הליתיום-יון יהווה כמחצית מסכום זה. אירופה שואפת להיות בלתי תלויה בגורמים חיצוניים בכל הנוגע לייצור סוללות עד 2030, אך לא תוכל להסתמך בלעדית על פרויקטים ארציים בתחום הכרייה. נראה כי אוסטרליה היא הקלף המנצח שלה בטווח הבינוני.
אי ודאויות
ההפכפכות הגבוהה של חומרי הגלם ושל מתכות בפרט עשויה להשפיע על מגמת מחירי הליתיום. את הפכפכות זו ניתן להסביר בין השאר על ידי אי הוודאות בביקוש הקשורה לקשיים בשוק הנכסים הסיני. לרוחות הנגדיות האלה תהיה השפעה על הפכפכות המחירים של הליתיום.
בנוסף, חברות כריה נמצאות בתהליך של חזרה לאסטרטגיות המתבססות על ערך ולא על כמות. לאחר שחוו עליה ברווחיות שלהן עקב הזינוק במחירים במחצית הראשונה של 2022, עודדו הצניחה במחירי המתכת ועלויות האנרגיה הגבוהות את חברות הכרייה לקצץ בהשקעות. כתוצאה מכך, חברות ליתיום צפויות להסתמך על רמות המחירים על מנת לשמור על רווחיותן
תוך כדי הגבלת ההשקעה בהקשר של מיתון גלובלי ב-2023. החיפוש אחר מקורות ליתיום חדשים עשוי להימשך שלוש עד חמש שנים, ועוד שנתיים עד שלוש נוספות להקמת תהליך עיבוד המחצבים. באופן בלתי נמנע תהיה לכך השפעה על כמויות ההיצע בטווח הבינוני.
כל תמיכה שתינתן על ידי סין לתעשיית הסוללות תוכל גם היא להגביר את הלחץ על נפחי הייצור ולדחוף כלפי מעלה את מחירי הליתיום. למרות הפסימיות בנוגע לצפי הכלכלי בסין, נחישותה של המדינה לשמור על יתרונותיה היחסיים בתחום סוללות הליתיום-יון אינה מוטלת בספק. אם סין תשתמש במינוף פיננסי בכדי לתמוך בתחום סוללות הליתיום-יון, יוביל הדבר להגברה
ספונטנית של הביקוש.
לסיום, ישנה אי ודאות רבה בנוגע לעתיד תחום הליתיום באירופה. החרם שיוטל ב-2035 על מכירת כלי רכב המונעים על ידי מנועי שריפה פנימית מתבסס על תכניות בלתי מפותחות של תיעוש מחדש: פרויקטים בתחום הכרייה ומפעלי ג'יגה פקטורי. תיתכן מחאה חזקה כלפי פרויקטים בתחום הכרייה באירופה, דבר המגביר את הלחץ על יצרני הרכב ואת תלותם במדינות המייצרות ליתיום וסוללות. בטווח הבינוני, פירוש הדבר הוא רגישות מוגברת למשברים בשרשרת האספקה – לרבות לוגיסטיקה – בין המכרות ליצרני הסוללות.