משבר האנרגיה האחרון הדגיש את התלות של הכלכלות שלנו במשאבי אנרגיה. כשהדלקים המאובנים הופכים פחות זמינים, ומעבר הכרחי לחלופות מופחתות יותר, האם האנרגיה של מחר לא תהיה יקרה יותר ופחות בטוחה בזמינות? קטעים נבחרים מהפרק החדש של הפודקאסט Trade Talk של Coface, עם הכלכלן הראשי שלנו Jean-Christophe Caffet ו-Marc-Antoine Eyl-Mazzega, מנהל מרכז האנרגיה והאקלים ב-IFRI.
המלחמה באוקראינה השפיעה על שוק האנרגיה, במיוחד על אספקת הגז. איזה ניתוח נוכל לעשות על החורף שזה עתה עבר עלינו?
ז'אן-כריסטוף קפאט: הסיכון להפרעה באספקת הגז הטבעי באירופה היה אמיתי מאוד. עם זאת, זה לא קרה, מכמה סיבות, לא פחות מהטמפרטורות הגבוהות באופן חריג בסתיו ובחורף, שאפשרו לנו לחסוך כ-20 מיליארד מ"ק של גז טבעי באירופה.
הסיבה השנייה היא שיפור היעילות שהושגו על ידי משקי בית והקיצוצים בייצור שנצפו במגזרי ייצור עתירי אנרגיה. לבסוף, מדיניות אפס הקוביד של סין אפשרה לאירופה להבטיח אספקה של גז טבעי נוזלי (LNG). כתוצאה מכך, יש לנו כעת מלאי גבוה של גז טבעי באירופה, מה שמבשר טובות לקראת החורף הקרוב.
לגבי גז נוזלי (LNG), האם חלו שינויים אסטרטגיים במונחים של אספקה ו/או בניית תשתיות מאז המשבר?
מארק-אנטואן אייל-מאזגה: היסטורית, זרימת הגז לאירופה הייתה בעיקר בצינור מרוסיה, בציר מזרח-מערב. כעת, לאחר שזרימות צינור הגז הרוסי הללו נקטעו במידה רבה, עברנו למערכת מערב-מזרח תוך מספר חודשים בלבד. מדובר במהפך גדול ללא תקדים!
השחקנים במערכות הולכת הגז יישמו את האמצעים הטכניים הדרושים כדי להפוך את הזרימות, למשל כדי לאפשר מעבר גז מצרפת לגרמניה. לגרמניה, שוק הגז הגדול באירופה, לא הייתה תשתית לייבוא LNG, בשל יחסיה המיוחסים עם רוסיה. זה השתנה באופן דרמטי: בשעת חירום, ממשלת גרמניה הורתה על החכירה של מתקני גיזה צפים שונים, שהותקנו בזמן שיא, ואיפשרו לגרמניה לייבא כמויות גדולות של גז טבעי נוזלי ולגשת לשוק ה-LNG ברחבי העולם.
Energy sector - Podcast Trade Talk
זמן ניגון 00:00
משך הזמן הכולל 10:54
האם הפתיחה המחודשת של הכלכלה הסינית וההתקרבות הגיאופוליטית בין סין ורוסיה מהווים איום לטווח קצר על אספקת הגז?
ז'אן-כריסטוף קפאט: רוסיה לא יכולה להפנות את כל הגז הטבעי שלה לסין. רוסיה חייבת אפוא לשלוח את הגז שלה למקום אחר. הביקוש הסיני הוא אחת השאלות העיקריות שיש לנו לגבי 2024: היא כמעט נעלמה אבל הצטמצמה בחדות בשנה שעברה. ההקלה באילוצים הסניטריים בסין פותחת את הדרך להחייאת הכלכלה הסינית. זה הכיוון ש-Coface צופה, מה שמצביע על האצה ביבוא LNG לסין, כבר עלייה של 15% משנה לשנה. זו דרך ארוכה מחשש להפרעות ועד לזרמי אספקה באירופה... ועל פניו, זה לא אמור להיות כך!
מצד שני, אין לנו שליטה על מה שעלול לקרות מבחינת אספקה, שכן תמיד יכולות להתרחש שיבושים ביחידות ההנזלה. אם יהיו שיבושים פיזיים, היו אלה המדינות המתעוררות שיסבלו, כמו ב-2022, כשהן לא היו מסוגלות להשוות את המחירים בשווקי הגז הטבעי הבינלאומיים.
דיברו הרבה על גז, אבל במשברים האנרגטיים והפיננסיים של העשורים האחרונים, ההתמקדות הייתה בנפט. איך השוק הזה מסתדר היום?
ז'אן-כריסטוף קפאט: הוא נותר מהודק מבחינה מבנית, עקב תת-השקעה בעשר השנים האחרונות והיעדר עלייה כלשהי בייצור שמן הפצלים בארה"ב. תחזיות שונות מצביעות על מתיחות מחודשת במחצית השנייה של 2023, כאשר השוק נמצא במצב של תת היצע. עם התאוששות אפשרית במחירי הנפט מעל הרמות הנוכחיות (בסביבות 75 דולר לחבית לברנט), זה עלול להפוך שוב לאינפלציוני מהקיץ ואילך.
Marc-Antoine Eyl-Mazzega: ללא ספק הוטרדנו מהשבתה של הכלכלה הסינית ומהמתחים בשרשרות הערך, שהאטו את העלייה הזו בביקוש. אבל זה יקרה שוב! הייצור וההשקעות עומדים להיות במחסור, והחלופות להפחתת הביקוש לנפט לא נפרסות מהר מספיק. אז, אנו עומדים בפני אתגר אמיתי! יותר מכך, פוליטית, ערב הסעודית ורוסיה, בעלות ברית בתוך OPEC+, החליטו שמחיר נפט גבוה יחסית יעזור לתמוך בכלכלותיהן. באירופה הביקוש יורד כי יש לנו רכבים בעלי ביצועים גבוהים ופורסים רכבים חשמליים. עם זאת, שאר העולם עדיין רחוק, במיוחד המדינות המתעוררות, שהמטבעות הלאומיים שלהן פוחתים מול הדולר, ושמשקל הנפט במאזן התשלומים והכלכלות שלהן מכריע.
אנרגיה היא מרכיב מרכזי באינפלציה: האם עלינו לצפות לאינפלציה מתמשכת?
ז'אן-כריסטוף קפאט: דמוגרפיה, האטת רווחי פרודוקטיביות, ארגון מחדש של שרשראות הערך: יש סיבות רבות להאמין שהאינפלציה בהחלט תהיה בת קיימא. מחירי האנרגיה צפויים לעלות במהלך השנים הקרובות בגלל תת השקעה במקורות האנרגיה של היום, נפט וגז. אנו גם עומדים בפני האתגר של השקעה באנרגיות העתיד: אנרגיות ירוקות וחסרות פחמן. זה מייצג כמות עצומה של השקעה (בין 3 ל-4 טריליון בכל שנה) כדי להשיג את יעד ה-Net Zero 2050. לכן אנרגיה תהווה וקטור אינפלציה עבור הכלכלה העולמית בשנים הבאות.
שאלת אספקת האנרגיה כוללת כמובן סוגיות של ריבונות לאומית וקיימות כלכלית. מאילו מדינות יש הכי הרבה מה לחשוש בנושאים אלו?
ז'אן-כריסטוף קפאט: בעיקר מדינות מתעוררות, בראש ובראשונה אלה עם מעט או ללא משאבי אנרגיה, אבל גם מדינות שתלויות מאוד בקיבולת יבוא ובגמישות, שניתן לנתב מחדש. בין המדינות המתעוררות, ישנן כאלו עם שילוב של קשיים: מבחינת הקצבות משאבים, חוסר איזון מקרו-כלכלי במובן הרחב, חוסר איזון חיצוני, מטבעות חלשים ועתודות נמוכות של משאבים פיננסיים, בעיקר יתרות מטבע חוץ. ישנן מדינות במצב זה בכל יבשת, במיוחד באפריקה ובדרום אסיה.
Marc-Antoine Eyl-Mazzega: באירופה, אנו מגלים נקודות תורפה חדשות הקשורות לטכנולוגיות דלת פחמן, לרשתות ערך תעשייתיות ולעובדה שלא הקדשנו מספיק תשומת לב לנושאים הללו בשנים האחרונות. שחקנים רבים אחרים הלכו הרבה יותר רחוק ותפסו עמדות דומיננטיות, כמו סין בכרייה, זיקוק כרייה, טכנולוגיות ניידות נקיות, אנרגיית רוח... סין יכולה לייצר בקנה מידה גדול מאוד ולכן יכולה להשיג יתרונות קנה מידה שאנחנו לא משיגים. יש. אם לא נגיב, הסיכון הוא כפול: לעשות מעבר תוך אובדן מקומות עבודה, ולהיות פגיעים מאוד לזעזוע גיאופוליטי או גיאו-כלכלי הקטן ביותר. זה בדיוק המקום שבו אנחנו נמצאים באירופה, ולכן אנחנו צריכים להחיות את המדיניות התעשייתית שלנו. האם ההצעות שעל הפרק יספיקו? או שזה מאוחר מדי? אלו הנושאים שעל הפרק!
האזינו לפרק המלא שלנו באתר שלנו ובכל פלטפורמה. ותירשמו כדי שלא תפספסו כלום!
