עודף כושר ייצור אינו חדש בסין אך נפוץ במוצרים נוספים הפעם. עודף ההיצע במגוון רחב של מוצרים מקשה על פתרון פשוט על ידי הגדלת הצריכה או קיצוץ בייצור המקומי. ייתכן שעדיין יהיה צורך להשלים את החסר בשוק המקומי באמצעות ביקוש חיצוני באמצעות יצוא, או יותר ויותר באמצעות השקעות יוצאות. אבל בתקופה של פרוטקציוניזם גואה, זה אמור להגביר את מתיחות הסחר העולמית ולשבש את דינמיקת הסחר העולמית.
קיבולת יתר לא חדשה בסין
סין התרגלה זמן רב למודל צמיחה מונע השקעות, שהוא מרכזי בצמיחה הכלכלית הכוכבת שלה בשלושת העשורים האחרונים. אבל זה גם הופך את הכלכלה לרגישה לחוסר איזון היצע-ביקוש, מה שמוביל לפרקים חוזרים ונשנים של עודף קיבולת תעשייתית. ניתן לייחס את אלה לשנות ה-90, כאשר רפורמות מואצות בשוק הובילו לשפע של מוצרים מיוצרים עתירי עבודה. אפיזודה עדכנית יותר התרחשה בשנים 2014-2016, כאשר התמריצים האדירים שהובילו השקעות בעקבות המשבר הפיננסי העולמי עורר עודף של חומרי בנייה.
למרות שספר המשחקים הזה אינו חדש, חוסר האיזון התבהר שוב מאז התפרצות ה-COVID-19, בעיקר בשל גירוי מונחה ייצור שמטרתו להפחית אינטראקציה חברתית. אבל כשהכלכלה יצאה מהמגיפה, הצריכה של משקי הבית לא הצליחה לצבור מספיק כדי לסבול את העליות בייצור. ובתוך המירוץ הבינלאומי של המעבר הירוק, עודף הייצור של סין במוצרי טכנולוגיה נקייה הפך גם הוא לנושא מרכזי בעולם, שכן עודף הקיבולת שלה עשוי להספיק להכפיל את היצוא של מוצרים אלה.
עודף קיבולת נוכחית נפוצה יותר
במבט ראשון, היקף קיבולת היתר נראה מתון יותר מהאפיזודה החמורה האחרונה, לפי שיעורי ניצול הקיבולת התעשייתית. אבל בעיה זו עלולה להחמיר אם הצמיחה בהשקעות קבועות תמשיך לעלות על זו של הייצור, ותדגיש את הקיבולת העודפת, במיוחד אם הביקוש המקומי לא יעמוד בקצב. בינתיים, סיכוני קיבולת עודף אינם מוגבלים למגזרים ספציפיים אלא ניכרים בכל מוצרי צריכה, חומרי בנייה וכן מכונות וציוד תחבורה.
להחיות את השוק המקומי כדי לספוג עודף קיבולת לוקח זמן
צעדים ממשלתיים ננקטו כדי להסדיר את הרחבת הקיבולת באמצעות שדרוג תעשייתי, תוך הגברת הביקוש לקליטתה. לדוגמה, דרישות איכות גבוהות יותר הוטלו על ייצור סוללות ליתיום-יון, אנרגיה סולארית וצמנט קלינקר. אך לא סביר שצעדים אלה ישוכפלו על פני מגוון רחב של מגזרים, שכן פעולה זו פוגעת גם בצמיחה הכלכלית בטווח הקרוב. פתרון בר-קיימא יותר הוא לעורר ביקוש, כאשר התמיכה הפיסקלית האחרונה עוברת יותר לכיוון סבסוד של סחורות וצריכת מתקנים במקום בנייה. אבל עם אמון הצרכנים קרוב לשפל היסטורי, הכלכלה לא יכולה רק להסתמך על ביקוש מקומי ולסבול עודף קיבולת כרונית. כי זה יגביר את הלחצים הדפלציוניים, ישפיע על רווחי החברות ויעכב את התרחבות העסק.
העידן של "גישה קלה לשווקי יצוא"-הולך ודועך
היצוא פיצה באופן היסטורי את החסר בביקוש המקומי. אבל ימי הזהב של סחר חופשי - שאיפשרו לסין לשגשג - נראים כאילו חלפו כאשר מחסומי הסחר הולכים וגדלים, ככל הנראה בקצב מהיר אף יותר תחת נשיאות טראמפ שנייה. למרות המאמצים של סין לחזק את הקשרים עם הדרום העולמי, מדינות מתעוררות רבות גם הקימו מחסומי סחר כדי להגן על מקומות עבודה ויצרנים מקומיים. אינדונזיה, למשל, שוקלת להטיל מכסים של עד 200% על מגוון מוצרים תעשייתיים בסיסיים המיובאים מסין.
יותר השקעה ביצוא כדי לחפש תוצאה של win-win
החיכוך בשל הסחר המוגבר עשוי בתורו לגרום לחברות סיניות להשקיע ישירות במדינות המקבלות כדי לעקוף מכשולים כאלה. צעד זה עשוי להתקבל בברכה על ידי כמה שותפי סחר, שכן השקעה ישירה עשויה ליצור מקומות עבודה ולהביא טכנולוגיות, תוך הגברת היצוא של מוצרי ביניים סיניים.
ASEAN נותרה היעד העיקרי להשקעות סיניות בשנים 2022-2023, בעוד שהונגריה היא הנהנית העיקרית באירופה, שמקבלת 4.5% מה-FDI הסיני. עם זאת, ההשקעות הסיניות נתונות לביקורת גוברת מצד ממשלות במדינות מפותחות, לא מעט מסיבות של ביטחון לאומי. באירופה, למרות שהבדיקה התגברה, כמה מדינות כמו הונגריה, פולין ואיטליה ממשיכות לברך על השקעה כזו, במיוחד בתחום הרכב החשמלי.
