הסחר העולמי עובר תקופת מעבר, המסומנת בסיום עידן "הכפר הגלובלי" והקיפאון בחלקו בתוצר העולמי מאז סוף שנות ה-2000. תהפוכות גיאופוליטיות, מאוקראינה ועד המזרח התיכון, דוחפות לכיוון של פיצול, ותופעת 'חברת החברים' מכוונת מחדש את זרמי הסחר בהתאם לבריתות גיאופוליטיות. בעוד שמדינות המחבר צוברות בולטות ונתיבי סחר אחרונים מתפתחים, מעצמות הסחר הגדולות, בראשות ארצות הברית וסין, נותרות תלויות הדדית מאוד, אם כי לא תמיד בדרכים ברורות. מול איום הפרוטקציוניזם הגובר, הגלובליזציה מתארגנת מחדש כדי להסתגל ולשרוד.
אזור של זרימות מחוזק על ידי יריבויות גיאופוליטיות
הגלובליזציה ספגה זעזועים רבים בעשור האחרון. חסמי סחר שהציגו מנהיגים כמו דונלד טראמפ שברו את הטאבו על פרוטקציוניזם, בעוד שעימותים מזוינים כמו המלחמות באוקראינה ובמזרח התיכון משבשים את נתיבי הסחר המסורתיים. הסיכוי לחזרתו של טראמפ לבית הלבן מאיימת להצית מחדש מלחמת סחר בקנה מידה מלא, במיוחד עם סין, עם סיכון של מכסים של עד 60% על כל הסחורות המיובאות.
במקביל, יוזמות כמו חוק הפחתת האינפלציה וחוק השבבים, שהוכנסו על ידי ממשל ביידן, שואפות להחזיר תעשיות אסטרטגיות כדי להגביל את התלות של ארה"ב בסין, תוך שמירה על המכסים שהוכנסו ב-2018. זהו סימן לתופעה כללית. מגמה בקרב המעצמות הגדולות לצמצם את התלות ההדדית הכלכלית ביניהן, ולדלק את הפיצול של שרשראות הערך העולמיות.
במקביל, סין, הנחשבת לשחקנית מפתח בשרשרת האספקה העולמית, גם רואה את הסחר שלה עם ארה"ב איטי, כאשר תזרימי הסחר החודשיים בין שתי הענקיות ירדו ב-20% מאז השיא שלהם ב-2021.
מעבר ליחסי סין-אמריקאים בלבד, הסחר בין גושים גיאו-פוליטיים (הגוש המיושר למערב מצד אחד, מדינות שלא גינו את פלישת רוסיה לאוקראינה מצד שני) מצטמצם באופן משמעותי - הרבה יותר חד מאשר סחר "בין-גושי" (ראה גרָף).
סחר עולמי שמתכופף אבל לא נשבר
למרות התהפוכות הללו, הסחר העולמי אינו קורס: הוא מסדר מחדש. עלייתן של 'מדינות המחבר', מדינות שלישיות הפועלות כחגורות הולכה בין המעצמות הגדולות, היא סימן מובהק. מדינות כמו וייטנאם ומקסיקו הופכות לממסרים אסטרטגיים, ותופסות נתח שוק בשרשרת האספקה הסינית-אמריקאית.
לנוכח הסנקציות האירופיות, רוסיה השתמשה בנתיבי סחר חדשים כמו נתיב הים הצפוני כדי לנתב מחדש את יצוא הנפט שלה לסין. מתחים גיאופוליטיים משנים אפוא לא רק את יעד המוצרים אלא גם את התשתיות המשמשות להובלתם.
ניתן לראות יכולת הסתגלות זו של הסחר העולמי בהתפתחות נתיבי הסחר. מסלולים היסטוריים כמו תעלת סואץ מוחלפים בדרכים חלופיות שמושפעות פחות מסכסוכים אזוריים. נתיבי רכבת שנבנו במסגרת יוזמת 'חגורה ודרך' של סין, שמטרתה לקשר מספר ערים סיניות עם כלכלות אירופיות, היא דוגמה נוספת. מסילות ברזל אלו ראו גם פיצוץ בתנועה בעקבות התקפות החות'ים בים האדום, כאשר נפחי משא הרכבות של סין-האיחוד האירופי גדלו ב-66% במחצית הראשונה של 2024 לאחר שנתיים של ירידה.
ארה"ב-סין: הניתוק יכול להגיע רק עד כה
למרות הדחיפה לניתוק, כלכלות העולם נותרות תלויות הדדית מאוד. לארצות הברית ולסין יש חוסר איזון מבני פנימי שניתן לפתור רק באמצעות סחר חוץ.
סין, שנותרה תלויה ביצוא כדי לקזז ביקוש מקומי לא מספיק, שומרת על עמדות מונופול במגזרים קריטיים מסוימים כמו בניית ספינות וייצור מכולות.
ארה"ב, למרות יוזמות 'חברים' שמטרתן לחזק את יחסי הסחר עם מדינות בעלות הברית, עדיין תלויה ביבוא, במיוחד של סחורות סיניות, כדי לספק את הצריכה הגוברת.
עם זאת, חוסנו של הסחר העולמי יעמוד למבחן בשנים הבאות. התגברות מלחמות הסחר, כפי שהבטיחו כמה מועמדים לנשיאות ארה"ב, יחד עם הסלמה מתמשכת של סכסוכים עולמיים עלולים להוביל לשיבושים גדולים בשרשרת האספקה העולמית, במיוחד דרך שערים אסטרטגיים כמו מצר הורמוז.
